<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חייא הגדול</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
ר' חייא הגדול הוא שסדר התוספתא והוא ובניו יהודה וחזקיה הן שהעיד עליהם אבא אלי' ז"ל שהן דוגמת אבות העולם אברהם יצחק ויעקב ונפישא זכותייהו טובא כדגרסינן בפ' כיסוי הדם [חולין פ"ו ע"א] ומי נפל ליה יניכא לר' חייא בכיתנא והאמר רבין בר שבא ואמרי לה ר' אבין בר שבא משעלו בני הגולה פסקו הזיקים והזוע' והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנן נתנו חכמים עיניהם בר' חייא ובניו, ומסיק כי מהני זכותייהו אעלמא אדידהו לא כדר' חנינא בן דוסא וכדאיתא נמי בשלהי פ"ב דברכות שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה דאיכא דריש כל העולם ניזון בזכותן והם אפילו בזכותן אינן ניזונין (כדרבה) [כדרבא] דאמר במס' משקין בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא. וגרס' נמי בשלהי מעשר שני (בירושלים) [בירושלמי פ"ה ה"ה] רב הוה ליה כיתן ולקת שאל לר' חייא מהו מיכוס ציפור ומגבלא אדמיה בזרע כיתן א"ל נבלה ולמה לא א"ל טריפה (כגון) [בגין] ר' מאיר דאמר טריפה חייב בכיסוי לא אמר כן א"ר אימי בש"ר שב"ל משעלו מן הגולה לא לקה פשתן ולא החמיץ יין ונתנו עיניהן בר' חייא ובניו. ורב כהדה שמעו אלי אבירי לב הרחוק' מצדקה [ר' אבהו אמר] אתפלגון ר' יוח' ורשב"ל חד אמ' שכל העולם באין בצדקה ואלו באין בזרוע וחד אמ' שכל טובות ונחמות הבאות לעולם בזכותן והן אינן נהנין כלום כגון מר זוטרא דמצלי [על חורנין] ומתעני על נפשיה ולא מתעני. [בירושלמי כלאים פ'] אחרון [ה"ג] באשכבתיה דר' גר' ר' הוה ענוון סגי [והוה אמר כל מה] דיימ' לי בר אנש אנא עביד בר ממה שעשו [זקני בתירה] וכו' וכבר כתבתי בסדר רב הונא רבא עד א"ל... רבי פוק וחמי מאן בעי לך לבר נפק ולא אשכח [בר נש] וידע דכעס עלוי, עבד תלתין יומין ולא על לגביה אמר רבי יוסי בר [בון] כל תלתין יומין אינון ילף רב מיניה כל כלליה [דאורייתא לסוף] י"ג שנין ול' יומין על אליהו ז"ל לגבי דר' בדמו' [ר' חייא רובה אמר ליה מה] מרי עביד א"ל הדה שיני מעיקא לי א"ל חמי [לי וחמי] ליה ויהב אצבעא עלה ואינשימת, למחר [עאל רבי חייא] רבה קמיה א"ל מה ר' עביד הא שינייך מה היא עבידא [א"ל] מההיא שעתא דיהבת אצבעתך עלה אינשימת, באותה שעה אמ' אי לכן חיות שבארץ ישר' אפי' נן א"ל לא הוינא אנא מן ההוא שעתא שרי נהוג ביה ביקר, כד הוה עלל לבית ועדה היה ר' אמ' יכנס ר' חייא לפנים אמ' לו ר' ישמע' בר יוסי ולפנים הימני אמ' לו חס ושלום אלא ר' חייא לפנים ואת לפניי ולפנים וכו' עד מההיא שעתא מסר לה תרין תלמידין דילכון עימיה בגין סכנתא. ר' יסא צם תמני למיחמי ר' חייא ובסופא חמא דרגא דידהו וכהו עינויי וכבר כתוב בסדר אסי ורשב"ל צם ש' צומין למיחמי לר' חייא רבא ולא חמתיה ובסופא שרי מצטער אמר מה הוה לעי באורייתא סגי מיני אמרין ליה ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוי גלי אמר ואנא לא גלינא א"ל את גלי למילף והוא הוה גלי מלפא. ובאגדה דהשוכר [ב"מ פ"ה ע"ב] נמי גרס' [ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתיה דר' חייא] (דאי על) [איעלמא] מיניה זה בירושלמי דכתובה פ' הנושא [פי"ב ה"ג] ובבראשית רבה פרשה [פל"ג] ויזכור מקצתה ורבינו הקדוש העיד על ר' חייא שמעשיו גדולים משלו כדאיתא בהנושא את האשה [כתובות ק"ג ע"ב] אמ' ר' כמה גדולים מעשי ר' חייא א"ל ר' שמעון ב"ר אפילו ממר א"ל אין א"ל ר' ישמעאל ב"ר יוסי אפילו מאבא א"ל חס ושלום אל תהי כזאת בישראל ופירש"י שאומר דבר זה. אפילו הכי יש לתמוה דהא בכל כתבי הקודש [שבת קי"ח ע"ב] מסקינין דהאי דקראו לרבינו רבינו הקדוש יותר מר' יוסי דאע"ג דר' יוסי ור' לא נסתכלו במילה שלהן כמו שכתבתי בסדר אנטונינוס כיון דמילתא אחריתי הוה ביה בר' שלא הכניס ידו תחת אבנטו אפילו הכי אמר דמעשה דר' חייא גדול ממנו. והא דמסקינין בהנושא [כתובות ק"ג ע"ב] דר' צוה ואמר חנינא בר חמא ישב בראש ופרכינן והא הוה ר' חייא ש"מ דאע"ג דר' חנינא הוה אמר לר' חייא בהדי דידי קא מנצית וכו' אפילו הכי משמע דר' חייא גדול הימנו היה ואע"ג דר' חנינא נמי נקרא ר' חנינא הגדול והת' כדפרכינן והא הוה ר' חייא משני דנח נפשיה ופריך מכמה דוכתי ומשני איפוך מיהו לבסוף ואי תימא לעולם לא תיפוך דמשום דר' חייא טרוד במצות הוה אמר לא איפגריה וההיא שנויא עיקר דודאי רבינו הקדוש נח נפשיה בימי ר' חייא דה"ג במס' נידה פ' המפלת הל' המפלת (שפוד) [שפיר] [כ"ד ע"ב] מלא מים אבא שאול ארוך בדורו היה ור' טרפון מגיע לכתפו ור' טרפון ארוך בדורו ור' עקיבא מגיע לכתפו ור' עקיבא ארוך בדורו ור' מאיר מגיע לכתפו ור' מאיר ארוך בדורו ור' מגיע לכתפו ור' ארוך בדורו ור' חייא מגיע לכתפו ר' חייא ארוך בדורו ורב מגיע לכתפו, וכן רב יהודה לרב מדקאמ' בדורו ש"מ דכל אחד היה בדור אחר זה אחר זה, ר' בדורו ור' חייא אחריו בדורו. ור' חייא סידר תוספת' שלו בימי ר' ונ"ל שלא כתבה, דה"ג בתחילת מס' חגיגה [ג' ע"א] הנהו תרי אילמי דהוו בשיבבותיה דר' בני ברתיה או בני אחתיה דר' יוחנן בן גודגדא דבעי ר' רחמי עלייהו ואיתסו ואישתכח דהוו גמירי הילכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולי תלמודא נמצאת התוספ' שנויה בסדר אף בימי ר' ומי שסדרה סתמה בר' נחמיה אבל מסופק אני אם כל התוספתות כגון דר' חייא ור' אושעיא ובר קפרא ולוי ושמואל ונזיקא דבי קרנא אם כולן אליבא דר' נחמיה סתמינהו או דילמא ר' חייא ור' אושעיא דוקא או דילמא דר' חייא לחוד או דר' אושעיא לחוד, דאי נימא תרווייהו או כולהו קשיין סתמי כמה אהדדי כההיא דאיזהו נשך [ב"מ ס"ב ע"ב] דתני רב ספרא ברב' דר' חייא והדר אמר רבא כי שכיב נפיק ר' אושעיא לות' דמתרץ מתניתין כותיה ודוק ותשכח. ואותן שש מאות סדרי משנה שנשנו בימי בן תימא כדאיתא באין דורשין [חגיגה י"ד ע"א] ספק אם בסדר תוספת' נשנו או כמו שיתא סדרי משנה. והא דגרס' בפ"א דשבת [ו' ע"ב] ובהזורק [צ"ו ע"ב] אמר רב מצאתי מגילת סתרים בי ר' חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אמר ארבעים [אבות] מלאכות ארבעים חסר אחת אין חייב על אחת מהן משמע דאותה מגילת סתרים דוקא נכתבה אבל סדר התוספתא לא נכתבה לפי שלא נתנו עדיין הל' ליכתב. ודבר פשוט הוא כי ר' חייא רבו של רב היה כמו שכתבתי למעלה וכדאיתא נמי בפ"ב דשחיטת חולין הל' דשהיה [ל"ב ע"א] דאמר רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה ואני תמיה אההיא דפ"ר אליעזר תולין [שבת קל"ח ע"א] ואיתא נמי בפ' אחרון דעירובין הל' דנגר הנגרר [ק"ב ע"א] אמר רב מש"ר חייא וילון מותר לנטותו וכו' וכן אמר שמואל מש"ר חייא כילת חתנים מותר לנטותה מאי טעמא ל"ג אמר רב א"ר חייא בשלמא שמואל י"ל לא היה ר' חייא כל כך רבו המובהק אבל רב תימא, מיהו י"ל לפי שרבינו הקדוש היה רבו מובהק יותר מר' חייא כדאיתא בראשית הגז [חולין קל"ז ע"ב] דכל אותן השנים ששימש ר' יוחנן בעמידה לפני ר' שימש רב בישיבה [שם נ"ד ע"א] והוא היה משורה ראשונה לפני ר' ואמרי' נמי בסנהדרין [ל"ו ע"א] ובגיטין פ' הניזקין [נ"ט ע"א] אההיא דסקריקין אמר רב אנא הואי במנייניה דר' ומיני דידי הוו מתחלי ועוד י"ל ר' קודם שעלה ר' חייא כבר שימש רב לפני ר' הרבה ומעשיו של ר' חייא היו גדול' מאד שאף בזמן שהגיעה שעתו ליפטר לגן עדן לא היה כח בשליח להתקרב אצלו אפילו כששותק מדברי תורה כדגרסי' בשלהי משקין [מו"ק כ"ח ע"א] ר' חייא לא הוה קא ממצי ליה נפשיה למקרבא ליה יומא חד אידמי ליה כעניא אתא וטרף אבבא אמר אפיקו ליה ריפתא לעניים אפיקו ליה א"ל לא קא מרחם מר עניא עליה דההוא גברא אמאי לא קא מרחם מר וכו'. אלמא אע"ג דלא הוה גריס אי לאו דאמצי ליה נפשיה לא הוה מצי למקרביה לותיה וזו מעלה יתירה וגדולה. ור' חייא (חלה) [חולק] על ר' הוא רבינו הקדוש בשוחט במחובר כדאיתא בהכל שוחטין הלכה השוחט במגל יד [חולין ט"ו ע"ב] ובפ"ב דכתובות [כ"ה ע"ב] במעלה בן על פי אב לכהונה ובפ' כל היד במס' נידה [י"ד ע"א] גבי בדקה בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם ר' אמר טמאה משום נידה ור' חייא אומר משום כתם ומחלוקת זו בזקנותו של ר' חייא שהרי בילדותו (טומא') [טימא] משום נידה כר' ולזקנותו חזר וחלק וטיהר משום נידה וטמא משום כתם דהכי מסקינין התם. ופ' רבי' שמואל זל"ע כי ר' חייא בן בבל היה ולעת זקנותו עלו הוא ובניו ובאו לארץ ישראל כשמשו לפני ר' שהוא נשיא. ופעמים שהוא חולק עליו מתוך שאין רוב חכמתו הימינו ומדפליג עליה דרביה אלמא בזקנותו קאי שכבר למד הרבה ועכשיו נעשה תלמיד חבר מיהו כיון דגרס' בכמה דוכתי' ר' לא שנאה ר' חייא מניין לו ש"מ דהלכה כר' ומסקנ' נמי בשוחט במחובר [חולין ט"ו ע"ב] דשחיטתו פסולה דהל' כר'. ועיין נמי בסדר אחייה שקצת כתבתי שם מר' חייא ור' חייא היה בקי במטבע כדאיתא בהגוזל קמא [ב"ק צ"ט ע"ב] דר' חייא לא בעי למילף ונהג במיד' חסידות.
